כמה עוד מופעי "תנועה וקצב" נאלץ לראות עד שיתפוס טרנד חדש את אוף ברודווי ומשם את העולם? בין blue mens group, stomp, de la guarda , מחו"ל ו מיומנה מהארץ, היה נראה לי שכיסינו את הנישה. אבל, כנראה שלא. מדובר בז'אנר שתפס לעצמו מעמד של בידור המוני אך לא נחות והוא כאן כדי להישאר. #ORעוד כשהיינו עבדים#OR# טררם היא קבוצה שפועלת כשש שנים בארץ ובחו"ל ועוסקת ביצירת קצב תוך תנועה ומשחק. בניהולו האמנותי והמוזיקלי של דורון רפאלי מעלה הקבוצה בימים אלו את המופע החדש "אקסטזירה". 'טררם' החלה את דרכה בינואר 1997, כאשר התכנס הפורום הראשון של מתופפים, שהיו תלמידיו של דורון רפאלי- יוצא להקת 'אטרף' וראש החוג לכלי הקשה בביה"ס רימון. דורון אסף מספר תלמידים מוכשרים והעלה מופע ראשון שהיה מבוסס בעיקר על מקצבים לטיניים ואפריקאיים, איתו הופיעה הקבוצה בפתיחת פסטיבל ישראל 97' ובפסטיבלים משגב, בריזה, בראשית, השלום ביפו ובפסטיבל עכו. 'טררם' המשיכה לקלוט חברים חדשים וליצור מופעים נוספים שהועלו בתערוכת אקספו 2000 בגרמניה, בפסטיבל עכו 99' ופסטיבל Drum ‘n’ Beat. רגע של היסטוריה, ברשותכם. אנשים שמתופפים על עצמם הגיעו אל המחול המערבי דרך תרבות העבדים השחורה באמריקה, בערך כמו כל דבר טוב שכרוך בקצב. העבדים השתמשו בתיפוף כמערכת קודים סבוכה המאפשרת להם לתקשר ממרחקים אחד עם השני. כדי להגן על השיטה מפני העריץ הלבן העבירו את הקוד לרגליים. אופי הקצב שיצא ונוצר מהגוף האנושי נשא בחובו את התנועות והיכולת הפיזית של הנגן. התאמה מושלמת בין אדם, מקצב וצליל. משם, מאות שנים אחר-כך, ניכסו לעצמם את הקצב וחלק מהתנועות, נערים לבנים מתקתקים למראה, שהגיעו לשיאם עם ג'ין קלי ופרד אסטר . בשילוב עם צעדים מסורתיים מהתרבות הבריטית והאירית נולד הסטפס. ריקוד הנגיעות, אם תרצו. המערב רואה ומשתגע, והשאר נכתב בספרי ההיסטוריה. בימינו אנו נולדה מחדש המסורת הקצבית בצורת מופעי ראווה שהם תערובת של צבע, סאונד ובלגן של מסרים אם בכלל ישנם מסרים בגו. המוסיקה בחלקה מוקלטת מראש, הבימוי מוקפד ונוכח בכל, התוכן קיבל עוד נופח תיאטרלי, הווה אומר, קומי, והראווה הפוסט-מודרנית חוגגת. התוצאה היא ספקטקל של קצב, שכשהוא עובד, סוחף אותך ומותיר אותך בסוף הערב עם חיוך מאוזן לאוזן והבעה מזוגגת בעיניים. #ORמזל שהם כל כך מוכשרים#OR# "אקסטזירה" משלב תחושת מסיבה אקסטטית (מישהו זוכר מתי המילה אקסטזי התקבלה במיינסטרים בכזו חיבה?) ואוירת קרנבל קרקסית מלאת הומור, רעש, אפקטים וקונפטי. בקיצור, הח'ברה עושים לנו שמח. המופע מחולק למספר קטעים, מהמורכבים ביותר הכוללים את רוב חברי ההרכב ועד הקטעים המינימליסטים משהו, המבוצעים על ידי חבר אחד או שניים. בכל מקרה, מערכוני הקצב הללו מתובלים בהמון הומור שמשוחק לעילא, המון קצב שמיוצר ברובו בלייב, והמון שמחת חיים. אחד-עשר חברי ההרכב שהתרוצצו במשך כמעט שעה וחצי על הבמה משפריצים כישרון בכמויות שלא היו מביישות אף כושי בשדות החיטה של אלבאמה. מכונות הכישרון האלו הם גם הסיבה היחידה שהמופע הזה עובד. למרות הבימוי שניכר בכל תזוזת מרפק, המופע לא מחדש. הוא כן מרגש, אבל בדרכים שמוצו כבר במקומות אחרים. כבר ראינו אנשים מתופפים על פחים וראינו בנות מנענעות אגנים. 'טררם' מביאים את הטוויסט בשילוב מוטיבים מתרבות המועדונים שלנו כמו ברייקדאנס ואינטגרציה של ווקלס חי על מוסיקה מוקלטת מראש. המוסיקה המקורית שנכתבה על ידי דורון רפאלי ו מנחם זיבצנר אכן מקפיצה ומלאת קצב, אבל לא כזה שלוקח למחוזות חדשים. דלות התפאורה ניצלת, לרוב, על ידי התאורה המאד- מוצלחת של יוסי אלגרבלי . התלבושות גרועות, כאילו מתעקשות להזכיר לצופה שבכל זאת מדובר במופע העולה בארץ דלת תקציבים אופנתיים. בטוח יש עוד שני צבעים בעולם חוץ משחור וכתום, שלא יגרמו להרכב להראות כמו חבורה מטורפת במיוחד של נציגי שירות מטעם אורנג'. #ORקרקור הצפרדעים#OR# על העוני הקריאייטיבי בתחומים הפלסטיים מפצים 'טררם', כאמור, עם טונות כשרון של המופיעים. המופע נותן להם מקום להפגין יכולת קומית שהעלתה חיוך אפילו על שפתותיה של כתבת צינית רווית מופעי קצב שכמוני. שלא לדבר על היכולת הווקאלית, התנועתית והקצבית. מגוון הקטעים נע בין הופעה ווקאלית מרשימה של צפרדעים בביצה (קטע מוצלח במיוחד) ועד הרס תיפופי של מכונית חיפושית בפינלה של המופע. הם קופצים, מתופפים, רוקדים, מחייכים, חורצים לשון, מעיפים ניצוצות באויר, ובעיקר מצליחים לגרום לכל הפירוטכניקה הזו להראות קלה ומשעשעת. הם מפגינים יכולת לקחת אתכם במשך ערב אחד לתוך עולם שבו תיפוף ופרצופים מוזרים הם כל מה שאדם צריך על מנת להיות מאושר. על רקע מיצוי היכולת הזו שווה לראות אותם. המופעים הבאים יתקיימו בסוף השבוע, ב תיאטרון על הירקון במתחם שפך הירקון, נמל ת"א. 23.04 (שישי) 22:00, 24.04 (מוצ"ש) 21:30