כשג'יילס פיטרסון צירף את זירו 7 לאוסף הפריסטייל אקלקטי שלו Worldwide געשו הרוחות בסצינה האלקטרונית. נכון, הם היו כאן עוד קודם, ברמיקסים לרדיוהד, לאמבצ'ופ וטרי קאלייר, אבל הפעם מדובר היה בשיר מקורי. בריטניה שוב על המפה, מיהרו כולם להכריז. קמו מתחרים ראויים להגמוניה הצרפתית של אייר, הם אמרו, והעולם חיכה בסבלנות כמהה, עד ליציאתו הנכספת של אלבום הבכורה. Simple Things שיצא ב- 2001 בלייבל Ultimate Dilemma עלה על כל הציפיות. צמד המפיקים הנרי בינס וסם הארדקר השכילו לשלב את קולותיהם של Mozez, סיה פורלר וסופי ברקר עם אלקטרוניקה רכה ומלטפת ויצרו תאימות מדהימה בין עונג וכאב, כמיהה ומימוש. המבקרים שיבחו, האלבומים נמכרו וזירו 7 קיבלו מקום של כבוד בהיכלי הלאונג' החמימים.

שלוש שנים חלפו להן ביעף. אנחנו כבר הספקנו להיכנס למיתון ולצאת ממנו (כך לפחות אומרים הביבים). אבל יתכן שבינס את הארדקר התחבטו לא פחות מאיתנו. הם הופיעו ברחבי אירופה וארה"ב, הגיחו ברמיקס מקסים ל-"Provider" של N.E.R.D ועבדו על האלבום החדש. החומרים לאלבום נאספו במהלך סיבוב ההופעות בארה"ב. את הרעיונות לקחו לאולפן בדרום ספרד ונתנו להם את הגוון המוכר כל כך של זירו 7- היפ הופ, סול וסבנטיז ג'אז פ'אנק. לנבחרת המוכרת הצטרפה הפעם גם הסולנית טינה דיקו שמככבת בסינגל הראשון שיצא לרדיו "Home". אבל אחרי "דברים פשוטים", מסתבר ששום דבר כבר לא פשוט כל כך. במיוחד לא לעשות אלבום שני. אלבום בכורה מוצלח, מהפנט וכובש זה פיס אוף קייק. לעומת זאת, פריצת 'מחסום האלבום השני' היא המבחן האמיתי, כך כולם (וגם הם) יודעים.

יש שאמרו שהכל כאן מוכר מדי, לא חדשני ושמי שרוצה באמת לשמוע מה זירו 7 שווים, עדיף לו לחזור לזרועות האלבום הראשון. אפשר להסכים בהחלט שאין לו את אותן העוצמות הראשוניות שניכרו ב- Simple Things, אבל על זה אני אומר – נו שויין. אל תיקחו את זה קשה כל כך. דמו לעצמכם את When It Falls כאהובה נושנה שחזרה לחייכם. לפני שלוש שנים, כששמעתם לראשונה את "Distractions" ומיתרי ליבכם נרעדו, ידעתם שהיא האחת. קולות ענוגים, צלילים מלטפים, מילים שפוגעות. היא עשתה לכם את זה. שנה שלמה לא הפסקתם להתלהב ממנה, מבוקר ועד ליל, אבל אז נפרדו דרככם והיא נשתכחה על המדף. עכשיו היא חזרה. חיכיתם לרגע הזה כל כך הרבה זמן, הסרתם את עטיפת הצלופן, ציפיתם לאותם פרפרים בבטן, לאותה התרגשות, אך היא בוששה לבוא. במקומה משתלטת עליכם תחושה של משהו טוב, ישן ומוכר. ובינינו, מה רע בזה? נכון, ההתלהבות של ההתאהבות כבר חלפה, אבל האהבה גופא נותרה.

ואתם תראו, עם כל יום שעובר, תאהבו אותה יותר. במילים פשוטות ובלי כסות דימויים: בינס והארדקר שבו ויצרו את מה שהם יודעים ליצור הכי טוב- אווירה. Mozez מהפנט עם Over Our Heads (שמזכיר לטובה את This World מהראשון), ומסיים את האלבום עם Morning Song. סיה פורלר המלנכולית מתעלה שוב על שאר הקולות הנשיים עם Speed Dial No. 2 ועם Somersault. דווקא Home, שנבחר לסינגל, לא מצליח לספק את הסחורה לאורך כל השיר. הדגש על הווקאלז דחק את המוסיקה נטו קצת לפינה. אם תקשיבו ממש טוב, תוכלו למצוא את הפנינה ב-Look Up. קחו את האלבום הזה איך שאתם רוצים – כהמשך ישיר לראשון, כאלבום B-Sides, כאוסף שירים שיצאו לאור במקרה. When It Falls כנראה לא יפתיע או יפיל אתכם מהרגליים, אבל הוא יגרום לכם להשתרע בנינוחות ולהתענג, כאילו שבתם לחוף מוכר ואהוב .